גמל נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי כספי.

2.התובע טוען כי חשבון הבנק שלו הוגבל בגין מעשי ומחדלי הנתבעת, שהגישה לפרעון המחאה על סך 409 ₪, במועד המנוגד לזה שסוכם בין הצדדים.

3.ביום 31/5/12 התובע רכש מהנתבעת שלושה מזגנים, במחיר כולל של 4,910 ₪. התובע מסר לפקידת הנתבעת, הגב' רותם חכם (להלן: "רותם"), 12 המחאות שוות ורצופות על סך 409 ₪ האחת, החל מיום 21.06.12 וכל 21 לכל חודש עד מאי 2013.

4.בדיעבד התברר, כי רותם טעתה ברישום אחת ההמחאות. על ההמחאה המיועדת לתשלום ליום 31/3/13 נרשם בטעות 31.3.12. המחאה זו הוגשה לפרעון ביום 10/6/12 וחוללה בשל העדר כיסוי מספיק.

5.לטענת התובע, כתוצאה מכך הוגבל חשבונו בבנק הדואר, בוטל כרטיס האשראי בחשבונו בבנק הפועלים, ובוטלו כל הוראות הקבע שבוצעו באמצעות כרטיס אשראי זה.

6.לטענת התובע, הוא ניסה לקבל תשובות מהנתבעת. משלא נענה, נאלץ להגיש בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 במסגרת תיק 9666-11-12, במטרה לגרוע את ההמחאה מרשימת השיקים נשוא ההגבלה. ביום 11.11.12 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים על גריעת ההמחאה ממניין השיקים ללא כיסוי, וכפועל יוצא בוטלה ההגבלה. לטענת התובע הוא נשא בגין הליכים אלה בעלות אגרת בימ"ש בסך 633 ₪ שלא הושבה לו, בשכ"ט עו"ד בסך 2,013 ₪ ובסך 400 ₪ בגין פניה לבנק הדואר באמצעות עו"ד ותד.

7.סה"כ טוען התובע לנזק של 3,046 ₪. בנוסף הוא דורש פיצוי בגין עוגמת נפש, בסך 30,000 ₪.

8.הנתבעת טוענת, כי אין זה משנה מי מילא את הפרטים על ההמחאות. לטענתה, מאחר והתובע חתם עליהם ומסר אותם לרותם, חזקה עליו שידע את הפרטים הרשומים על ההמחאות, ואם נפלה טעות ברישום התאריך, האחריות לכך היא על התובע.

9.בנוסף טוענת הנתבעת, כי רק ביום 23.10.12 הוגבל חשבון התובע, וכי ההמחאה נשוא התובענה הייתה החמישית המסורבת בחשבונו ולאחריה סורבו חמש המחאות נוספות. לטענת הנתבעת, ביום 15.06.12 נשלחה לתובע התראה בטרם הגבלת החשבון, כך שחלוף 4 חודשים מהפקדת ההמחאה ועד להגבלת החשבון – מנתק את הקשר הסיבתי בין ההמחאה לבין ההגבלה.

10.עוד טוענת הנתבעת, כי לתובע היה חשבון מוגבל נוסף, והוא היה לקוח מוגבל חמור, ולכן אין הנתבעת נושאת בנזק הנטען בשל המחאה בודדת שחוללה.

דיון והכרעה

11.אין מחלוקת על דבר הטעות ברישום התאריך על גבי ההמחאה נשוא הליך זה. אני מאמינה לעדות התובע בעניין זה, אשר העיד באופן שקול, מהימן וקוהרנטי (עמ' 8 שו' 1-6). ואף עדת הנתבעת, הגב' טניה ניסים אישרה זאת בעדותה (עמ' 13 שו' 1-2).

אשר לטענה כי התאריך השגוי נרשם על ידי רותם - הפקידה העובדת אצל הנתבעת, אני מאמינה לעדות התובע בעניין זה (עמ' 7 שו' 1-4), ועל כל פנים הנתבעת לא הביאה את עדותה של רותם שתסתור את דברי התובע, אלא הסתפקה בעדותה של הגב' טניה ניסים, מנהלת החשבונות. זו העידה כי נציגי הנתבעת אינם בודקים את ההמחאות (עמ' 9), ורק לאחר שנשאלה ע"י בית המשפט האם אינם בודקים אף פרט בהמחאות שנמסרות להם, הבהירה כי הם בודקים פרטים מסוימים, כגון הסכום, אך לא את התאריך (עמ' 10 שו' 2-7).

12.נותר להכריע, בשאלה מי מהצדדים אחראי לטעות וצריך לשאת בנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה.

13.הנתבעת הייתה צריכה לשים לב לטעות, והיו לה מספר שסתומים בדרך, בהם יכולה וצריכה הייתה, באמצעות העובדים מטעמה, להבחין בטעות. בפרט כשהצ'ק נשא תאריך שהוא מוקדם לעסקה. כך ברישום התאריכים על גבי ההמחאות ע"י רותם, ובהמשך בעת שההמחאות נמסרו להנהלת החשבונות (עמ' 9-10).

מן הצד השני, התובע אף הוא היה צריך לבדוק את ההמחאות, וכאשר חתם על ההמחאות – מן הראוי היה שיבדוק את התאריכים ואת כל הפרטים המופיעים על גביהן.

לפיכך אני קובעת כי שני הצדדים נושאים באחריות לטעות ברישום תאריך ההמחאה.

הנזק

14.בניגוד לנטען בתביעה, התובע אישר בעדותו בפני, כי הוא עצמו ביטל את הוראות הקבע, ביוזמתו (עמ' 5 שו' 9-17). התובע גם אישר, כי החשבון נשוא ענייננו, כלל לא הוגבל אלא הוא קיבל מכתב התראה לפני הגבלה. עו"ד מטעמו הגיש בקשה לעכב את ההגבלה והעיכוב ניתן (עמ' 5 שו' 27-32; עמ' 6 שו' 25-27).